מוצע לתקן את הוראות סעיף 5 לחוק כך שיובהר בו כי במקרה שהזוכה על פי פס"ד למזונות אינו זכאי לקבל תשלומים מכוח חוק המזונות (הבטחת תשלום) התשל"ב – 1972, מאחר ואינה עונה להגדרת "זוכה" שבחוק האמור, לא יילקח כהכנסה פסק הדין למזונות, ובלבד שלא משתלמים בפועל המזונות שנפסקו או חלקם.
מוצע לתקן את הוראת סעיפים 12 ו- 12א לחוק ולקבוע שיעורי הניכוי הקבועים בסעיף 12
לחוק, יחולו גם על תובע גמלה העובד במפעל מוגן אף אם טרם מלאו לו 55 שנים.
מוצע לתקן טעות טכנית שחלה בסעיף 30א לחוק כך שהוראות הסעיף האמור יפנו לפרק ה' לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2003), התשס"ג – 2003, במקום לפרק ד'.
מוצע לתקן את פסקה 9 לתוספת הראשונה לחוק כך שיקבע כי היא תחול רק על מי שריצה שישה חודשי מאסר או מעצר רצופים.
מוצע לתקן את פסקה 18 לתוספת הראשונה כך שיקבע כי תובע גמלה המצוי במעצר בית בשעות היום או תובע המצוי במעצר בית אך רשאי לצאת את ביתו רק בליווי אדם אחר, יהיו פטורים מלמלא אחר מבחן תעסוקה כתנאי לתשלום גמלה. עוד מוצע כי תובע שבית המשפט קבע כי ילדו או בן זוגו יהיו במעצר בית בפיקוחו – יהיה פטור ממבחן תעסוקה כתנאי לתשלום גמלה.
מוצע להוסיף את פסקה 24 לתוספת הראשונה, כך שיקבע בה כי ילד תושב ישראל שהורהו התושב אינו זכאי לגמלה בשל היותו אסיר או עציר לתקופה העולה על 30 ימים, והורהו השני אינו תושב, יהיה זכאי לגמלה בשיעור הזהה לזה שהיה משתלם אלמלא ההורה התושב היה במאסר או מעצר היינו השיעור המשתלם לזכאי לגמלה שבן זוגו או בן זוגו המתגורר עימו אינו תושב.
א. מטרות החוק המוצע והצורך בו
מוצע לתקן את חוק הבטחת הכנסה, התשמ"א – 1980 (להלן – החוק) כדלקמן:
(1) במסגרת חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2003), התשס"ג – 2003 [להלן- חוק ההסדרים], תוקנה הוראת סעיף 2 לחוק, ונקבע בה כי יהיה זכאי לגמלה תושב ישראל אם מלאו לו 25 שנים. עוד נקבע בתיקון האמור (סעיף קטן (ד)), הסדר מיוחד לתשלום גמלה לילד יתום משני הוריו או לילד היתום מהורה אחד והורהו השני נעדר, וכן ל"ילד נטוש" כהגדרתו בסעיף 1 לתוספת הראשונה לחוק.
בטרם שנערך תיקון האמור בחוק ההסדרים, עוגנה זכאותו של ילד נטוש, כאמור, בתקנות, ונקבע כי התנאי לפיו נדרש כי תובע הגמלה יהיה תושב ישראל בעשרים וארבעה חודשים שקדמו להגשת התביעה, לא יחול לגביהם. ההוראה האמורה נקבעה בשל העובדה שהמדובר בילדים שננטשו בישראל או התייתמו משני הוריהם או מאחד מהם, ונדרש כי תשולם להם גמלה להבטחת הכנסה על מנת להבטיח את יכולתם להתקיים כדי מחייתם. התקנות האמורות בטלו מן העולם, עם תיקונו של החוק במסגרת חוק ההסדרים.
עקב טעות, נשמטה ההוראה שעוגנה בתקנות, מנוסח התיקון לחוק, במסגרת חוק ההסדרים.
לאור האמור לעיל מוצע לתקן את הוראת סעיף 2 (ד) לחוק ולקבוע כי מי שעונה על הגדרת ילד נטוש או ילד שהורהו נעדר, יהא זכאי לגימלה אף אם לא היה תושב ישראל בעשרים וארבעה חודשים שקדמו למועד הגשת התביעה;
(2) סעיף 3(4) לחוק קובע כי מי שלומד במוסד לימודי שקבע השר בתקנות, תישלל זכאותו לגמלה.
תקנה 6 לתקנות הבטחת הכנסה, התשמ"ב - 1982 (להלן: "התקנות") קובעת כי כמוסד יוכרו המוסדות הבאים: כל מוסד להשכלה גבוהה, מוסד לימודים על תיכוני, ישיבה ומוסד תורני, מוסד להכשרת כוהני דת, מוסד לימודים שמכשיר את תלמידיו לבחינות ממשלתיות או למתן השכלה המוכרת על ידי משרד ממשלתי וכן מוסד שמקנה תעודה כלשהי בגין קורס שנמשך מעל 12 חודשים.
שלילת הזכאות מתלמידים כאמור, מקורה בהנחה כי מי שלומד במסגרת לימודית קבועה וממושכת, מנוע מלהשתלב במסגרת תעסוקתית, וממילא אינו זמין לבצע כל עבודה שתוצע לו. זאת בשעה שהזכאות להבטחת הכנסה מותנה, במחלק ניכר מהמקרים, בכך שהתובע נרשם בלשכת שרות התעסוקה או במרכז התעסוקה והוא נכון לבצע כל עבודה מתאימה שתוצע לו (להלן- מבחן תעסוקתי).
ברם, הניסיון שנצבר בהפעלת החוק מלמד כי יתכנו מצבים בהם גם מי שלומד במסגרת לימודית קבועה, מסוגל עדיין להשתלב במסגרת תעסוקתית. זאת ועוד- השלמת הלימודים עשויה לקדם את הלומד לקראת עצמאות כלכלית, ולפיכך היא עולה בקנה אחד עם מטרות החוק.
לאור האמור לעיל מוצע לתקן את סעיף 3 לחוק, ולקבוע כי לא תישלל גמלתו של מי שהיה זכאי לגמלה ב- 24 החודשים שקדמו למועד בו החל ללמוד, והוא לומד ללימודי תואר ראשון או לומד במוסד לימודים אחר לתקופה שאינה עולה על 36 חודשים, ובלבד שהלימודים של זכאי שמתמלא בו האמור בסעיף 2 (א) (2) לחוק, מתקיימים בשעות הערב או בימי ו';
(3) במסגרת חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת 2002), התשס"ב – 2002 וחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2003), התשס"ג – 2003, תוקן חוק המזונות (הבטחת תשלום) התשל"ב – 1972, ונקבע בו כי יהיה זכאי לתשלום על פי החוק רק מי שניתן לזכותו פס"ד למזונות והוא אינו מתגורר עם החייב ובלבד שהחייב היה תושב ישראל ביום מתן פסק הדין למזונות או במשך עשרים וארבעה חודשים לפחות מתוך ארבעים ושמונת החודשים שקדמו בתכוף ליום מתן פסק הדין למזונות.
במקביל לתיקון האמור, הוסף סעיף 5 (ו) לחוק, ונקבע כי מי שאינו עונה על הגדרת זוכה שבחוק המזונות, יהא זכאי לתשלום גמלה לפי חוק הבטחת הכנסה, מבלי שיופחת שיעור הגמלה אשר לה הוא זכאי רק בשל כך שנפסקו לזכותו מזונות. עוד נקבע, כי אין בהוראה האמורה בכדי לגרוע מההוראות בסעיפים 6 ו- 9 לחוק או לפיהן לגבי מי שהמזונות שנפסקו לזכותו, או חלקם, משתלמים לו בפועל.
ויודגש, מכוח הוראות סעיפים 6 ו- 9 לחוק, התקין השר בעבר תקנות הקובעות כי אישה עונה לתנאי הנפרדות הקבועים בתקנה 7 לתקנות הבטחת הכנסה, התשמ"ב – 1982, יראו את פסק הדין למזונות שניתן לה כהכנסה, אף אם אין משתלמים לידיה בפועל המזונות שנפסקו או חלקם.
הוראות החוק האמורות לעיל, אינן עולות בקנה אחד עם הוראות התקנות שקדמו להן.
לפיכך מוצע לתקן את הוראת סעיף 5 לחוק כך שיובהר כי זוכה על פי פס"ד למזונות שאינו זכאי לקבל תשלומים מכוח חוק המזונות (הבטחת תשלום) התשל"ב – 1972, מאחר ואינו עונה להגדרת "זוכה" שבחוק האמור, לא יילקח כהכנסה פסק הדין למזונות, ובלבד שלא משתלמים בפועל המזונות שנפסקו או חלקם.
(4) סעיף 5 לחוק, קובע כי בחישוב שיעור הגמלה ילקחו בחשבון כל הכנסותיו של הזכאי.
סעיף 12 לחוק, מפרט מהם הסכומים שינוכו מחישוב הכנסתו של הזכאי לגמלה, כאמור בסעיף 5.
יובהר כי ככל שסכום הניכוי לפי סעיף 12 נמוך יותר, ההכנסה הנלקחת בחשבון גבוהה יותר, וכך הגמלה המשתלמת לזכאי- נמוכה יותר.
במסגרת חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת 2003), התשס"ג – 2003, הוסף סעיף 12א לחוק, ונקבע בו כי שיעורי הניכוי הקבועים בסעיף 12, יחולו רק על תובע גמלה שמלאו לו 55 שנים, או מי שמשתלמת לו קצבת שארים או תלויים.
לפי התיקון האמור, על תובע גמלה שטרם מלאו לו 55 שנים חלים שיעורי ניכוי נמוכים יותר, אשר נקבעו בסעיף 12א לחוק.
יוצא איפוא, כי תובעי גמלה בעלי מוגבלויות שונות, שאין בידם להשתלב בשוק העבודה הרגיל, והם מועסקים בשכר נמוך במפעלים מוגנים, חל לגביהם שיעור הניכוי הקבוע בסעיף 12א לחוק.
מוצע לתקן את הוראות סעיפים 12 ו- 12א לחוק, ולקבוע כי שיעורי הניכוי הקבועים בסעיף 12 לחוק, יחולו גם על תובע גמלה העובד במפעל מוגן אף אם טרם מלאו לו 55 שנים;
(5) בחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2003), התשס"ג – 2003, הופחת שיעור הגמלאות המשתלמות לפי החוק למי שטרם מלאו לו 55 שנים. במסגרת התיקון האמור, נקבע כי מי שהיה זכאי לגמלה בשיעור המוגדל ערב כניסתו של החוק לתוקף (דצמבר 2002), יהיה זכאי לגמלה בשיעור מוגדל נמוך יותר (שיעור זה נמוך מהשיעור שנקבע למי שמלאו לו 55 שנים, אך גבוה מהשיעור שנקבע במסגרת תיקון למי שטרם מלאו לו 55 שנים).
מחמת טעות בנוסח, מפנות הוראות סעיף 30א לפרק ה' לחוק ההסדרים האמור, במקום לפרק ד' בו.
לפיכך, מוצע לתקן את הוראות סעיף 30א ולקבוע כי הוראותיו יפנו לפרק ה' לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2003), התשס"ג – 2003, במקום לפרק ד';
(6) בפסקה 9 בתוספת הראשונה נקבע כי מי שמלאו לו 18 שנים וריצה 6 חודשי מאסר לפחות יהיה זכאי לגמלה למשך חודשיים, ובלבד שלא חלפו חודשיים מיום שחרורו.
עילת זכאות זו, נקבעה בתוספת הראשונה לחוק במסגרת חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2003), התשס"ג – 2003, כאשר עובר לתיקון זה עוגנה עילת הזכאות האמורה בתקנות, בהן נקבע כי היא תחול רק על תובע גמלה שריצה לפחות 6 חודשי מאסר או מעצר רצופים.
לפיכך, מוצע לתקן את פסקה 9 לתוספת הראשונה לחוק ולקבוע כי היא תחול רק על מי שריצה שישה חודשי מאסר או מעצר רצופים;
(7) פסקה 18 לתוספת הראשונה קובעת כי מי שמלאו לו 18 שנים והוא מצוי במעצר בית יהיה זכאי לגמלה.
לאחרונה, התקבלו במוסד פסקי דין בהם נקבעו מגבלות על מעצר הבית. כך, למשל, מעצר בית לילי בלבד, מעצר בית מלא שבמסגרתו נקבע כי העצור רשאי לצאת את ביתו בליווי בלבד, וכיוצ"ב. כמו כן, התקבלו במוסד תביעות של תובעי גמלה אשר על פי צו בית משפט נדרשים לפקח על בן זוג או ילד, המצוי במעצר בית, ולפיכך אינם יכולים למלא אחר מבחן התעסוקה הנדרש לפי החוק.
לאור האמור לעיל, מוצע לתקן את פסקה 18 לתוספת הראשונה לחוק, ולקבוע כי תובע גמלה המצוי במעצר בית בשעות היום או תובע המצוי במעצר בית אך רשאי לצאת את ביתו רק בליווי אדם אחר, יהיו פטורים מלמלא אחר מבחן תעסוקה כתנאי לתשלום גמלה. עוד מוצע לקבוע כי תובע שנקבע כי ילדו או בן זוגו יהיו במעצר בית בפיקוחו – יהיה פטור ממבחן תעסוקה כתנאי לתשלום גמלה;
(8) כאמור לעיל, סעיף 2 (א) לחוק קובע כי זכאי לגמלה הוא תושב ישראל שמלאו לו 25 שנים.
כחריג לכלל האמור, נקבע בסעיף קטן (ד) הסדר מיוחד לתשלום גמלה לילד יתום משני הוריו או לילד היתום מהורה אחד והורהו השני נעדר, וכן ל"ילד נטוש".
(9)
ילד נטוש מוגדר בסעיף 1 לתוספת הראשונה, כך:
"ילד נטוש" - ילד שהורהו נטשו אותו בישראל, ובלבד שאחד מהוריו הוא תושב ישראל, או ילד שהורהו שהוא תושב ישראל נטש אותו בישראל והורהו השני נפטר, נעדר או שאינו מתגורר עימו, ונבצר ממנו דרך קבע מלמלא חובותיו כלפי הילד".
עוד נקבע בסעיף האמור כי ילד תושב ישראל שטרם מלאו לו 25 שנים, יהיה זכאי לגמלה ובלבד שהתמלאו בו שני אלה: הוא היה זכאי לגמלה אילו מלאו לו 25 שנים, והתמלאו בו התנאים והכללים שנקבעו בתוספת הראשונה שבחוק (לדוגמא: הוא הורה לילד, הוא בן זוג של מי שזכאי לגמלה, אישה הרה וכד').
באחרונה הוגשה עתירה לבג"צ ממנה עולה הצורך למצוא פתרון חוקי לילד תושב ישראל, אשר הורהו התושב אינו זכאי לגמלה בהיותו אסיר או עציר, והורהו השני אינו תושב ישראל אך נמצא עימו בישראל. במצב הנוכחי, הילד אינו זכאי לגמלה אף שהוא תושב, הואיל ואינו עונה להגדרת "ילד נטוש" שבחוק או לכללים שנקבעו בתוספת הראשונה.
המצב הנוכחי, לפיו ילד תושב ישראל (ובמקרים רבים – אף אזרח ישראל), לא יהיה זכאי לגמלה להבטחת הכנסה, רק משום שהורהו התושב נמצא במאסר או מעצר, הינו בעייתי ומעורר קושי רב.
לאור האמור לעיל, מוצע לתקן את פסקה 24 לתוספת הראשונה, ולקבוע כי ילד תושב ישראל שהורהו התושב אינו זכאי לגמלה בשל היותו אסיר או עציר לתקופה העולה על 30 ימים, והורהו השני אינו תושב, יהיה זכאי לגמלה בשיעור הזהה לזה המשתלם לזכאי לגמלה שבן זוגו או בן זוגו המתגורר עימו אינו תושב.
ב. השפעת החוק המוצע על החוק הקיים
סעיפים 30א,12א, 12, 5, 3, 2 והתוספת הראשונה לחוק יתוקנו.
ג. השפעת החוק המוצע על תקציב המדינה, תקן המשרד, וההיבט המינהלי
השפעת תיקון סעיפים 30א, 12א, 12, 5, 2 והתוספת הראשונה לחוק – זניחה
השפעת תיקון סעיף 3 לחוק מעורכת בכ- 5 מליון ₪ לשלוש שנים
ו. ולהלן נוסח הצעת החוק