את כבר בת ששים
אך כמעט לא מרגישים
אולי אם מביטים לך היטב בעיניים
אפשר להבחין בקמט או שניים
מן עצבות על מותם של בנייך בקרב
למרות הידיעה כי לא הלכו לשווא
מן ליאות על מאמצים כה רבים לשלום
אך רכות שמעידה כי לא הפסקת לחלום
ביקשת כל כך להיות מן אמא אדמה
כזאת שמחבקת, תומכת וחמה
ולא ידעת כי את היא אדמת המריבה
על אף שכה ערגו לך – ארץ אהובה
את כבר בת ששים
ולשלומך כבר חוששים
בשל בריאותך, שהחלה מעט רופפת
בשל נסיגתה של ההילה, אשר אותך עוטפת
אנחנו עדיין שבויים בקסמך
אך שבוייך נכספים לעמוד בשערך
עוד כמהים עד בלי קץ לאחרית הימים
אך כמה עוד אפשר להיות כחולמים
תלינו בך מולדת כל כך הרבה תקוות
במאמצים בלתי נדלים ניסית לעמוד בציפיות
הערצנו אותך, קשרנו לך כתרים
אנו יודעים, זו עת את ראשך להרים
את עדיין יפה ויש לך המון מה להציע
אין דומה לזריחה שלך כשהבוקר מפציע
כל הסובבים אותך חושקים בך עד כלות
אך – ארצי - את שלנו לדורי דורות
לפעמים מתגנבת בך מחשבה על הרצון לפרוש
זכרי לבי שלך, אינך צריכה עוד לנסות לכבוש
היי שקטה, את היחידה, את הנבחרת
שלא תדעי אש מלחמה, רק אהבה בוערת