"כל המציל נפש אחת בישראל, כאילו הציל עולם ומלואו", כך כתב לי גדי (שם בדוי) במייל בחלוף שבוע ימים לעבודתו.
סיפורו של גדי הוא סיפורו של אדם מיוחד, המבטא את חשיבות מתן ההזדמנות, האמונה בדרך, בעצמו ובאנשים סביבו.
גדי, בן 61, גרוש ואב ל- 4 ילדים. שנים רבות הוא מתמודד עם תגובה הסתגלותית ומחלת סוכרת שהחמירה עם השנים.
נפגשתי עם גדי לראשונה לעניין חו"ד כושר השתכרות, ומהרגע הראשון הוא נגע לליבי.
גדי ישב מולי וסיפר לי עברו התעסוקתי, בראש מורכן כשהוא מתקשה להישיר אליי מבט.
גדי סיפר לי על שירותו בתפקיד ציבורי בכיר בתחום הכספים "בעל תפקיד חשוב מאוד שכולם הכירו", לימים, התמכר להימורים ונקלע לחובות כבדים לשוק האפור עד כדי איום ממשי על חייו.
בעיית ההתמכרות להימורים ועמה תחושת אובדן השליטה על חייו, הביאו אותו למעילה של מיליוני שקלים ולמאסר ממושך. "מאיגרא רמה לבירה עמיקתא", תיאר גדי את מצבו, "מאדם שהיה לו הכל, נותרתי לבדי, נישואיי התפרקו, ילדיי וחבריי ניתקו עמי קשר, הייתי כמצורע".
בסיום ריצוי עונשו ומאסרו, איש לא חיכה לו מחוץ לכותלי הכלא, לבדו וללא עורף תומך החל גדי לכתת רגליו כתינוק העושה צעדיו הראשונים בעולם.
גדי החל לנקות חדרי שירותים במקומות שונים, כאשר מעבר לקושי הפיזי על רקע המגבלה הרפואית, הבושה הייתה הקשה ביותר.
בפגישתנו ביקש להשתלב מחדש בעולם העבודה, ביקש למצוא את האחד שייתן לו הזדמנות נוספת, להתחיל מחדש.
מאחר ועבודתו בתחום הכספים לא תאמה את מצבו הרפואי והנפשי באותה תקופה, היה ברור כי נדרש תהליך שיקום מעמיק וממושך, שבו גדי ילמד מחדש להאמין בעצמו ויסכים כי שילם את חובו לחברה, ולכן ראוי למחילה. תהליך שבו ילמד תחילה, לסלוח לעצמו, ובהמשך לאחרים לראות בו כמי שראוי לסליחה ומחילה.
גדי "הטיל וטו" מבחינה תעסוקתית ואמר כי הוא מוכן לכל עבודה, רק לא עבודה הכרוכה באחריות על כספים. "אני חושש שאפול שוב", "חושש שהסביבה לא תקבל אותי" כך נהג לומר.
תחילה הופנה לסדנת הכנה לעבודה, שם עבר תהליך אישי וקבוצתי משמעותי. לראשונה, מאז שהשתחרר זכה להדים (חיובים ואוהדים ) מחבריו לקבוצה שדאגו להשמיע לו לאורך כל הדרך עד כמה הם רואים בו אדם ראוי, מוכשר ורחב לב.
ככל שהתקדמה הסדנא, גדי הצליח לראות בעצמו את מה שכולנו ראינו כל הזמן, ועם העלאת הדימוי והביטחון העצמי התפתחה גם תחושת מסוגלות עצמית, אמונה בחוזקות וההכרה בכך שהוא ראוי.
בתהליך השיקום גדי יצר לעצמו נרטיב חדש. הפעם, מילים כגון "חולשה", "בושה" ו"לא ראוי" התחלפו במילים "כוח", "תקווה", אני ראוי ".
בסיום סדנת ההכנה לעבודה, הופנה גדי לתוכנית סיוע בהשמה ותוך חודשים ספורים השתלב בעבודה ב....מקצועו הקודם, עבודה בתחום הכספים.
היו שצקצקו ותהו "כיצד שב למקום הפשע", סביבת עבודה הכוללת אחריות רבה וניהול כספים, כל מה שחשש ממנו.
והיו (אני ביניהם) שהאמינו בגדי ובעיקר בתהליך האיש שעבר, בקידוש כישוריו, יכולותיו וחוזקותיו ובסיכוייו להצליח לספר את סיפורו מחדש כחלק מתהליך הריפוי והשיקום שלו.
בחודשים הראשונים לעבודתו, נהג לשלוח אליי מייל על בסיס שבועי, בהמשך, שלח אחת לחודש.
בכל מייל גדי משתף בחוויות מעבודתו ובעיקר מכיר תודה על התהליך ששינה את חייו, תהליך שהביא לשינוי עצום בכל מעגלי חייו, כפי שהאמין וראה עצמו ראוי להזדמנות חדשה, כך גם שינתה הסביבה התייחסה אליו יותר מהכל, ילדיו... שחידשו עמו הקשר.
תהליך הליווי והשיקום המקצועי של גדי היו עבורי משמעותיים ומרגשים גם יחד. גדי נהג לומר בהטיה על הפתגם "כל ילד זקוק למבוגר אחד שיאמין בו", כי "כל אדם באשר הוא, זקוק רק לאדם אחד שיאמין בו, ומכאן השמיים הם הגבול".
המסע השיקומי של גדי חידד עבורי את המשמעות הרבה של תפקידנו כעובדי שיקום בראיית האדם על סך חלקיו, על חזקותיו וכישוריו כאשר "בין היתר" ישנה גם מגבלה, אך היא אינה סיפור חייו כי אם חלק (קטן, צדדי, אחורי שפעם היה גדול, קדמי , בולט) ממנו.
סיון ישראל- עובדת שיקום סניף טבריה