א, בת 22, רווקה המתמודדת עם מחלת פיברומיאלגיה .
היא עלתה מצרפת לפני מספר שנים, ועם עלייתה נדרשה להתמודד עם קשיי קליטה ושפה, לצד קושי בהתמודדות
עם מצבה הרפואי.
א' הגיעה לראשונה לשיקום כשהיא מלווה ע"י הוריה, היא מיעטה לדבר, וסיפרה כי היא שוכבת במיטה במשך רוב
שעות היום. לאחר שחוותה אכזבות רבות בעבר, היא אינה מאמינה כי תהליך השיקום יעזור לה.
בהדרגה,ולאחר שנפגשה למספר פגישות עם עובדת השיקום, א' נפתחה והחלה לגלות עניין בתוכניות השיקום השונות
שהוצעו לה. היא החלה להשתתף בסדנת העצמה שהתקיימה בסניף, וכבר במפגש הראשון, ניתן היה לראות
כי הפעם התמונה תהיה אחרת.
עם סיום הסדנא כתבה א' בהתרגשות רבה את הדברים הבאים: "הגעתי לסדנא כשלא ראיתי עתיד בשבילי ולא האמנתי בעצמי. הייתי על סף ייאוש והשלמה שכך יהיה המצב שלי לתמיד. היה ליקשה מאוד להגיע למפגשים בהתחלה והיה לי קשה להתרגל לשגרה ולקום כל בוקר. לאט לאט נפתחתיוהתחלתי להאמין בעצמי, קבלתי כוחות, תקווה ואני מרגישה שיש לי סיבה עכשיו להמשיך הלאה. אני יודעתעכשיו להתמודד עם הכאבים שאני מרגישה ולהיות חיובית ביחס לדברים שקורים לי".
עם סיום הסדנא, עברה א' אבחון מקצועי והחלה בחשיבה משותפת יחד עם עובדת השיקום לבחירה של תחום הלימודים המתאים לה. היאסיימה את שנת הלימודים הראשונה שלה בחוג לחינוך בהצלחה רבה, והיא נרגשת לקראת שנות הלימוד הבאות
ובסיומן השתלבות בעולם העבודה.
אורלי לוז ברדוגו- עובדת שיקום, סניף נתניה