פורסם סקר על הכנסה ושכר מעבודה לפי יישובים לשנת 2017


תאריך פרסום: 11.11.2019
סקר זה מציג נתונים על שכר והכנסה לפני מס, על תעסוקה ועל מעמד בעבודה לפי משתני דמוגרפיה וכלכלה שונים, לשנת 2017. הוא עוסק באוכלוסיות העובדים השכירים והעובדים העצמאיים המבוטחים במוסד לביטוח לאומי וכולל מידע על עשירונים ומדד האי-שוויון בהכנסות מעבודה לפי יישוב. נתוני השכר אינם מתוקנים לחלקיות המשרה.

לקריאת הסקירה המלאה לחצו כאן

בשנת 2017 היו רשומים בקובצי המוסד לביטוח לאומי כ-3.83 מיליון עובדים שכירים שונים שקיבלו שכר בעבור חודש אחד לפחות מתוכם כ-49.6 אלף עובדים שהיו גם שכירים וגם עצמאים במהלך השנה, וכ-280.3 אלף עובדים עצמאיים.

השנה נוסף לדוח ניתוח היסטורי של התפתחות השכר הממוצע לחודש עבודה ואחוז השכירים המשתכרים מחתת לשכר המינימום לפי נפות. הניתוח מדגיש את ההבדלים והפערים בהתפתחות השכר בין הנפות בשנים 2000-2017.

להלן הממצאים העיקריים:

השכר הממוצע לחודש עבודה של שכירים היה ב-2017 10,593 ש"ח, עלייה נומינאלית של כ-1% לעומת 2016. שכר הנשים לחודש עבודה (8,533 ש"ח) מהווה כ-67.7% מהשכר הממוצע של הגברים (12,598 ש"ח).

השכר הממוצע לחודש בשנה של השכירים היה 9,388 ש”ח – 88.6% מהשכר הממוצע לחודש עבודה, זאת משום שיש עובדים שכירים שאינם עובדים שנה שלמה.

נמצא שבין הערים הגדולות (יותר מ-200,000 תושבים), ירושלים נמצאת בתחתית הרשימה עם שכר ממוצע לחודש עבודה ששיעורו 82.5% מהשכר הממוצע במשק, ומעליה אשדוד – 90.3%. בתל אביב, לעומת זאת, השתכרו שכר גבוה מהשכר הממוצע – 122.1%.

התפלגות שכר השכירים לפי צורת היישוב מראה, כי השכר הממוצע לחודש עבודה ביישובים העירוניים היהודיים גבוה בכ-45% מהשכר הממוצע ביישובים העירוניים הלא יהודיים. השכר הממוצע לחודש עבודה הגבוה ביותר נמדד אצל שכירים המתגוררים בסביון (20,028 ש"ח) ונופית (18,979 ש"ח), והנמוך ביותר נמדד אצל תושבי ביר הדאג' (5,809 ש"ח) ומודיעין עלית (5,873 ש"ח).

בסקר גם מפורטים נתונים על ההכנסה הממוצעת של העצמאים: בשנת 2017 הייתה הכנסתם הממוצעת לחודש בשנה 10,881 ש"ח – ב-15.9% יותר מהשכר הממוצע המקביל לשכירים. ההכנסה הגבוהה ביותר בקרב העצמאים הייתה בלהבים (21,871 ש"ח) ובנופית (17,755 ש"ח). ההכנסה הנמוכה ביותר נמצאה בביר הדאג' (4,669 ש"ח) ועמנואל (5,258 ש"ח).

מדד ג'יני לאי-שוויון התחלקות ההכנסה בקרב כלל השכירים הגיע בשנת 2017 ל-0.4763 – עלייה זעירה לעומת השנה הקודמת. בקרב העובדים העצמאיים המדד עומד על 0.4920. כמו כן, נמצא קשר חיובי בין רמת השכר הממוצע ביישוב לבין מדד ג'יני: ככל שרמת השכר ביישוב גבוהה יותר, מדד הג'יני עולה, כלומר האי-השוויון בהתחלקות השכר גדול יותר, ממצא זה נכון הן לשכירים והן לעצמאיים.

הסקר עוסק גם בהכנסות של משפחות עובדים: ב-2017 ההכנסה של משפחה מעבודה שכירה ועצמאית (לא כולל משפחות של יחידים) הסתכמה ב-21,583 ש"ח בממוצע לחודש בשנה. בין חמש הערים הגדולות, ההכנסה הגבוהה ביותר הייתה בתל אביב (29,709 ש"ח), ו-בחיפה (25,805 ש"ח). בירושלים ההכנסה הממוצעת הייתה הנמוכה ביותר ורחוקה מאוד מהממוצע הארצי (13,741 ש"ח, כ-63.7% מהממוצע הארצי).

מספר העובדים שעבדו בו-זמנית אצל יותר ממעסיק אחד היה ב-2017 כ-308.6 אלף, שהם 9.5% מסך העובדים השכירים. כ-10.9% מהנשים עובדות ביותר ממקום עבודה אחד לעומת 8% מהגברים.

התפלגות ההכנסות לפי שנת עלייה מאפשרת להשוות את הכנסתם של העולים החדשים לכלל האוכלוסייה העובדת. הנתונים מורים כי ככל ששהותו של העולה בארץ קצרה יותר, כך הכנסתו לחודש עבודה נמוכה יותר. לדוגמה, בשנת 2017 השכר הממוצע לחודש עבודה של עולה שהגיע ארצה בשנים 2012-1990 היה גבוה ב-54.5% משכרו של מי שעלה ארצה בשנים 2017-2013, אך נמוך ב-6.4% מהשכר הממוצע של כל השכירים במשק.

חלוקת המשפחות (ללא יחידים) לפי רמת הכנסתן על-פי עשירונים ומספר ילדים מעלה כי ההכנסה הממוצעת לחודש עבודה של ששת העשירונים הראשונים קטנה מההכנסה הארצית הממוצעת. ההכנסה הממוצעת לחודש עבודה של המשפחות שבהן 4 ילדים או יותר, נמוכה בכ-24.8% מההכנסה הממוצעת של כל המשפחות.