דוח מסכם את המפעל המיוחד ציפור הנפש – מרכז פעילות והדרכה להורים ולילדים במשפחות המתמודדות עם מחלת נפש של אחד ההורים או של שניהם.
התוכנית פותחה ביוזמתה של גב' מרים זינגר, לשעבר מנהלת השירות הארצי לעבודה סוציאלית בתחום בריאות הנפש במשרד הבריאות, והיא התבססה על ההבנה שהנושא אינו זוכה להכרה ולתמיכה במסגרת שירותי הטיפול הקיימים ושיש לפתח מודל להתערבות מקצועית שיהיה אפשר להטמיע ולהפיץ בהמשך.
לפיתוח התוכנית היו שותפים הקרן למפעלים מיוחדים במוסד לביטוח לאומי, אשלים-ג'וינט ומשרד הבריאות. היא החלה לפעול ב-2009 במית"ל (מרכז ייעוץ ותמיכה למשפחות מתמודדים) במרכז לבריאות הנפש בבאר שבע, וב-2011 באמצעות חברת שליו – שירותי שיקום בכפר סבא.
התוכנית פעלה לחיזוק תחומים של הורות, ילדים ומשפחה, להגברת שיתוף הפעולה בין השירותים הרלוונטיים בקהילה ולגיבוש רשת ביטחון קהילתית. האמצעים העיקריים היו עבודה קבוצתית להורים מתמודדים, חונכות אמהות, קבוצות תקשורת הורה-ילד, חונכות של ילדים באמצעות סטודנטים, ימי כיף ושיתוף בין ארגונים ובין צוותים.
כ-250 משפחות (חלקן חד-הוריות) השתתפו בתוכנית, כמחציתן באופן אינטנסיבי, ויותר מ-500 ילדים נחשפו להשפעתה בעקיפין או במישרין (השתתפו בקבוצה או היה להם חונך).
ברצוננו להביע את הערכתנו הרבה לחזון ולעבודה המקצועית והמסורה, במשך שנים רבות, של גב' מרים זינגר לקידום ומימוש התוכנית. תודה גם לגב' רות רגולנט לוי מאשלים, שסייעה רבות לעיצוב התוכנית בשלביה הראשונים ובהמשך עזרה לקידומה המקצועי. תודה לצוותים המקצועיים שהתמודדו בהצלחה עם האתגרים שהציבה התוכנית.
חשוב לציין את חלקו של המרכז לבריאות הנפש באר שבע בפריצת הדרך בהתייחסות לתפקידם של ההורים נפגעי הנפש. תודה מיוחדת למנהלת השירות הסוציאלי בבית החולים, גב' ענת שליו, על מסירותה ותרומתה המקצועית לפיתוח והטמעת השרות.
הליווי המחקרי נעשה על ידי ד"ר עתליה מוסק מהמכללה האקדמית תל-חי, והוא סייע רבות לעיצוב התוכנית – הן בהדגשת החוזקות והן בהצבעה על הטעון שיפור ופיתוח. התוכנית לוותה בוועדת היגוי משותפת לשני האתרים ובוועדות מקצועיות בכל אחד מהמקומות.
יש להדגיש את המקצועיות של כל הצוותים ואת ההבנה וההכרה של כל השותפים, שהתוכנית הגבירה את המודעות של המטפלים השונים לתת מקום מרכזי לנושא ההורות אצל הורים נפגעי נפש, גם כאשר תחום ההורות אינו חלק מהגדרת התפקיד שלהם.
פיתוח התוכנית, הדיונים המקצועיים, הידע התיאורטי והמעשי שהצטבר במהלך הפיתוח – כל אלה הביאו להכרה שיש צורך לפתח ולקדם רשת ביטחון קהילתית, בנוסף לרשת הביטחון המשפחתית.