עובדיה (עבדאללה) גבאי ז"ל

עובדיה (עבדאללה), בן עזיזה ואהרון גבאי, נולד בשנת תר"ס (1900) בעיראק. הוא גדל בעיר עמארה.
משבגר נשא עובדיה לאישה את ג'ורג'יה בשנת 1925. הם גרו בעיר בצרה שבדרום עיראק עם ילדיהם: דליה, יחזקאל, ניצה וגבי.
בשנת 1948, ימי מלחמת העצמאות והקמת מדינת ישראל, החל עובדיה בפעילות ציונית בעירו בצרה. הוא השתתף בארגון היהודים והעביר ידיעות לשליחים מהארץ.
בחודש אוגוסט 1948 חש עובדיה שעוקבים אחריו והכין את אשתו, באומרו שעומדים לעצור אותו בשל פעילותו. ואכן כעבור זמן קצר הגיעה לבית הבולשת העיראקית, נערך חיפוש במרתף ועובדיה נעצר לעיני בני משפחתו. הוא נלקח לכלא תיכרית במרכז המדינה.
עובדיה עבר עינויים קשים בכלא ובחודש ניסן תש"ט (אפריל 1949) הועבר במצב קשה מאוד לבית חולים אלעלמין. גם שם היה אזוק ברגליו בשרשרת ברזל הקשורה למיטת חוליו, ושוטר נכח לידו.
כעבור כמה ימים, משבאה אשתו של עובדיה לבקרו בבית החולים, ראתה בדרכה גופת אדם שנפטר עטופה בטלית ומובלת לקבורה על ידי שני יהודים. "מסכן יהודי זה שלא זכה להלוויה ראויה ולמניין" אמרה לעצמה. בהגיעה לבית החולים נמסר לה שבעלה נפטר ונלקח לקבורה לפני זמן קצר. האישה הבינה מיד שהיהודי אשר לא זכה להלוויה ראויה ולמניין היה לא אחר מאשר בעלה עובדיה.
בן 49 היה עובדיה במותו.
משפחתו של עובדיה עלתה לישראל בשנת 1951. כאן הוא הוכר על ידי המדינה כהרוג מלכות.