אליהו,
בן אדל ונסים, נולד בכ"ה בכסלו תש"א (24.12.1940) בדמשק בירת סוריה.
אח לרג'ין, נינה ואברהם. ילד יפה ומלא שמחת חיים, חיוכו וגומות החן
בפניו השרו אווירה נעימה סביבו. מקטנות הוא כונה בפי כול – אליקו. הוא
גדל והתחנך בדמשק. היה הילד האהוב והמקובל ביותר בבית הספר, חייכני תמיד ובעל
חוש הומור. הוא בלט בטוב ליבו. לא פעם, סיפרה אחותו, נוכחה אימם שהוא חוזר הביתה
מבית הספר רעב. כשבדקה מצאה שאת ארוחתו, בנוסף לפריטי מזון נוספים שלקח בהיחבא
מהבית, נהג לתת לילד מכיתתו שהגיע ללימודים ללא ארוחה, שכן בא מבית דל
באמצעים. אליהו גדל בבית שופע פעילות ציונית. אביו היה תעשיין מכובד
ומוכר בעיר, בעל מתפרה משגשגת, ובמישור נוסף היה פעיל בסיוע לתנועה הציונית
ובאיסוף מודיעין למענה בשנים הסוערות של המאבק על הקמת מדינת
ישראל. בשל פעילותו נעצר האב מדי פעם על ידי השלטונות. בחודש אוקטובר
1949, כשנסים שוחרר מהכלא אחרי עוד מעצר, הוא ברח מסוריה ללבנון עם כל משפחתו –
אשתו, ארבעת ילדיו ואימו, כשבכוונתם בהמשך לברוח מלבנון דרך הים ולהמשיך
לישראל. ביום 23.10.1950 הפליגו מביירות שבלבנון מספר סירות ועליהן
למעלה מעשרים איש, יהודים שביקשו להגיע לישראל והמבריחים הערבים שארגנו אותם.
באחת הספינות היו אליהו ורג'ין, שניים מילדיו של נסים, ואיתם אימו
רגינה. כעבור כמה ימים דווח שאחת הסירות טבעה בים ליד צור ונוסעיה
טבעו. לימים התברר שהנוסעים, בהם רגינה ושני נכדיה, נרצחו על היבשה על ידי
המבריחים שגם שדדו את רכושם. אחרי הרצח הם הפליגו, והשליכו את הגופות
למים. אליהו לוזיה נרצח ביום י"ח בחשוון תשי"א
(29.10.1950). איתו נרצחו אחותו רג'ין וסבתו רגינה. בן תשע בהירצחו, הותיר
הורים, אחות ואח. גופותיהם של רגינה ונכדיה נסחפו לחוף ראש הנקרה, שם
נתגלו על ידי משמר החופים הישראלי. ביום 5.11.1950 השלושה הובאו למנוחות בבית
העלמין חוף הכרמל בחיפה. מדינת ישראל הכירה ברגינה, רג'ין ואליהו
לוזיה כהרוגי מלכות. |