התקופה שלפני ימי הזיכרון היא תקופה מורכבת עבור המשפחות השכולות והן יכולות להגיב בדרכים שונות למפגשים חברתיים,
ימים אלו הם ימים רגישים ולעתים מהווים טריגרים לזיכרונות של יקיריהם, התרפקות על זיכרונות העבר לצד הטראומה והאובדן. קשה לצפות את התגובות שלהם והם עצמם מתקשים לשלוט ברגשות השונים שעולים וצפים.
חשוב שנהיה קשובים למצב בו בן המשפחה נמצא ונלמד לזהות שאם הוא מכונס ומסתגר, כדאי להעביר מסר כמו:
- "אני נמצא כאן עבורך"
- "אני חושב עליך במיוחד בימים אלו"
- "אם מתאים לך לשתף אני כאן כדי להקשיב"
- "איך אני יכולה לעזור?"
גם אם קיבלת תגובה קצרה ועניינית, חשוב לדעת שברוב המקרים הפנייה שלך חיזקה ותמכה. חשוב שתגובה כזו לא תמנע ממך ליצור קשר שוב בעתיד.
לעומת זאת, יהיו בני משפחה שירצו לדבר על יקיריהם או לשמוע סיפורים מחברים ומכרים. חשוב להם להרגיש באופן הזה שיקיריהם לא נשכחו ודרך הסיפורים הם מנציחים את דמותם. שיחה כזו יכולה להיות אקטיבית ומתעניינת בפרטים, אפשר לשאול שאלות על האהוב שאיננו, אך לשים לב ולא לשאול שאלות חודרניות. עבור אותם אנשים שמשתפים בכאב ובהתמודדות שלהם, אפשר לשאול אותם מה עוזר להם ולא להציע הצעות למה יכול לסייע להם.
מה לא נגיד?
- "תהיו חזקים", או "החיים חזקים"
- "צריך להמשיך הלאה, יש עוד ילדים"
- "אני מבין את מה שאתה מרגיש"
- "לפחות הספיק להתחתן ולהביא ילד"
- לא להימנע במכוון ממפגש לדוגמה ברחוב או בסופר, להתנהג טבעי תוך שמירה על רגישות.
אם אתה לא בטוח אם לומר משהו שאולי לא במקום – עדיף לא להגיד כלום.
מה כן נגיד?
- במקום "החיים חזקים" אפשר לומר "שתמצאו את הכוחות להתמודד" או להציע עזרה שאכן תוכלו לעמוד בה.
- במקום "צריך להמשיך הלאה" או "יש עוד ילדים" אפשר לאחל לרגעים שמחים ומאושרים עם המשפחה.
- במקום לשאול שאלות חודרניות או להציע טיפול כדי להתמודד עם הכאב, לשאול מה כן עושה טוב ואיך אפשר לסייע.
- במקום "אל תבכי" נציע טישו, כוס מים אך לא להיבהל מבכי, לרוב הוא משחרר כאב.
- לתת יחס לא מתוך רחמנות או מסכנות אלא מתוך נוכחות אמיתית למענם.
- אפשר להציע רעיונות לפעילויות חיוביות, משמחות ומחזקות.
לא צריך להרגיש צורך למלא את החלל, אפשר להיות עם נוכחות שקטה.
כשאנשים מרגישים שאתה נמצא עמם בשעת כאבם, לפעמים לא צריך להתאמץ למצוא מילים שינחמו.
