סקר זה מציג נתונים על שכר והכנסה, על תעסוקה ועל מעמד בעבודה לפי משתנים דמוגרפיים וכלכליים שונים, לשנת 2011. הוא עוסק באוכלוסיות העובדים השכירים והעובדים העצמאיים המבוטחים במוסד לביטוח לאומי וכולל מידע על עשירונים ומדד האי-שוויון בהכנסות מעבודה לפי יישוב. נתוני השכר אינם מתוקנים לחלקיות המשרה.
בשנת 2011 היו רשומים בקובצי המוסד לביטוח לאומי כ-3.2 מיליון עובדים שכירים שונים שקיבלו שכר בעבור חודש אחד לפחות, כ-241 אלף עובדים עצמאיים וכ-40 אלף עובדים שהיו גם שכירים וגם עצמאים במהלך השנה.
להלן הממצאים העיקריים:
השכר הממוצע לחודש עבודה של שכירים היה ב-2011 9,461 ש"ח. שכר הנשים לחודש עבודה (7,412 ש"ח) היה נמוך בכ-35% מהשכר הממוצע של הגברים (11,411 ש"ח).
השכר הממוצע לחודש בשנה של השכירים היה 7,964 ש”ח, כ-84% מהשכר הממוצע לחודש עבודה, זאת משום שיש עובדים שכירים שאינם עובדים שנה שלמה.
נמצא שמבין שש הערים הגדולות (יותר מ-200,000 תושבים), ירושלים נמצאת בתחתית הרשימה עם שכר ממוצע לחודש עבודה ששיעורו של כ-85% מהשכר הממוצע במשק. באשדוד, פתח תקווה, ראשון לציון, חיפה ותל אביב, לעומת זאת, השתכרו שכר גבוה מהשכר הממוצע – 88%, 106%, 110%, 110% ו-121% בהתאמה.
התפלגות שכר השכירים לפי צורת היישוב מראה, כי השכר הממוצע ביישובים העירוניים הלא יהודיים נמוך בכ-34% מהשכר הממוצע בישובים היהודיים. השכר הממוצע הגבוה ביותר נמדד לשכירים המתגוררים בסביון (21,960 ש"ח) ובכפר האורנים (18,897 ש"ח). השכר הנמוך ביותר נמדד אצל השכירים תושבי מודיעין עילית (5,062 ש"ח) וג'סר אל-זרקא (5,091 ש"ח).
בסקר גם מפורטים נתונים על ההכנסה הממוצעת של העצמאים: בשנת 2011 היתה הכנסתם הממוצעת לחודש בשנה 8,711 ש"ח, הכנסה הגבוהה ב-9% יותר מהשכר הממוצע המקביל לשכירים. ההכנסה הגבוהה ביותר בקרב העצמאים היתה בהר אדר (14,603 ש"ח) ובלהבים (13,993 ש"ח). ההכנסה הנמוכה ביותר נמצאה באום בטין (3,399 ש"ח) ועין נקובא (3,892 ש"ח).
מדד ג'יני לאי-שוויון התחלקות ההכנסה בקרב כלל השכירים הגיע בשנת 2011 ל-0.4773, בדומה לשנה הקודמת. בקרב העובדים העצמאיים ירד המדד בשנה זו ב-1% ל-0.5047.
הסקר עוסק גם בהכנסות של משפחות עובדים. בשנת 2011 ההכנסה של משפחה מעבודה שכירה ועצמאית הסתכמה ב-17,097 ש"ח בממוצע לשנה. בין חמש הערים הגדולות, ההכנסה הגבוהה ביותר היתה בתל אביב (23,485 ש"ח), ולאחר מכן בחיפה (21,915 ש"ח), בראשון לציון (21,134 ש"ח), בפתח תקווה (19,839 ש"ח) ובאשדוד (14,404 ש"ח). בירושלים ההכנסה הממוצעת היתה נמוכה מהממוצע הארצי (11,372 ש"ח).
מספר העובדים שעבדו בו-זמנית אצל יותר ממעסיק אחד היה כ-220 אלף בשנת 2011, כלומר 8.3% מסך העובדים השכירים. אחוז הנשים העובדות ביותר ממקום עבודה אחד היה גבוה מזה של הגברים: כ-9.3% (לעומת 6.7% מהגברים).
מספר השכירים שהחליפו את מקום עבודתם במהלך 2011 הגיע לכ-810 אלף, שהם כחמישית מכלל השכירים.
התפלגות ההכנסות לפי שנת עלייה מאפשרת להשוות את הכנסתם של העולים החדשים לכלל האוכלוסייה העובדת. הנתונים מורים כי ככל ששהותו של העולה בארץ קצרה יותר, כך הכנסתו לחודש עבודה נמוכה יותר. לדוגמה, בשנת 2011 השכר החודשי הממוצע של עולה שהגיע ארצה בשנים 2006-1990 היה גבוה ב-43% משכרו של מי שעלה ארצה בשנים 2011-2007, אך נמוך ב-16% מהשכר הממוצע של כל השכירים במשק.
חלוקת המשפחות לפי רמת הכנסתן על פי עשירונים ומספר ילדים מעלה כי הכנסתם של שבעת העשירונים הראשונים קטנה מההכנסה הארצית הממוצעת. ההכנסה הממוצעת של המשפחות עולה עם מספר הילדים עד לשני ילדים, אך משנה כיוון במשפחות גדולות יותר. לדוגמה, ההכנסה הממוצעת במשפחות עם ארבעה ילדים ויותר נמוכה בכ-34% מההכנסה במשפחות עם שני ילדים.